#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקלז. בעל לוקח הוי או יורש הוי ומדוע 1) לענין יובל 2) תקנת אושא 3) מזונות אלמנתו 4) לוותה ואכלה עמדה ונשאת 5) נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת 6) שמו לה לאשה ונשאת? 	"1) גבי יובל דינו כיורש דירושת הבעל דאורייתא,ולא עשאוהו כלוקח כדי שלא יפסיד בחזרת שדות אשתו ביובל.<br>2) בתקנת אושא עשאוהו כלוקח ראשון כדי שיוכל להוציא מהלקוחות שהרי קדם מקחו למקחם של הלקוחות. ולא חששו לכך שהלקוחות מפסידים כיון שלא היה להם לקנות מאשה שיש לה בעל. ופירש הרשב""ם שאלו הערימו להוציאה מיד בעלה שראוי ליורשה ולכן קנסום שיפסידו.<br>3) לענין מזונות אלמנתו עשאוהו כיורש שתוכל אלמנתו לגבות, ואע""ג שהוא מפסיד חשו להפסד האלמנה, שמאחר שקדם תנאי מזונותיה לנשואין אין לנו להפסידה בידים.<br>4) הרשב""ם הסכים לפי' הר""ח שמסתברא דכיורש הוי משום פסידא דמלוה, דכיון שאין סיבה לומר שהוא מפסיד לנפשו חששו להפסדו <sup>רפח</sup>.<br>5) לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום. וכתבו התוס' (ד""ה התם) שלא חשו לפסידא דאחריך<br>כיון דהוי מתנה ואין כל כך פסידא אם לא יקבל במתנה <sup>רפט</sup>.<br>6) לוקח הוי, ואע""ג דאיכא פסידא ללוה לא מחזירים לו הקרקע כיון שמעיקר הדין שומא אינה חוזרת אלא משום ועשית הישר והטוב לא חשיב כל כך פסידא.<br>- <span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רפח.  והרשב""א והרא""ש  (סי' נו)  הביאו את דברי הרי""ף דבעיא זו לא איפשיטא דאיכא למימר מלוה הוא דאפסיד אנפשי ה דאוזפה שלא בשטר דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה דלמא מינסבא, או דילמא משום פסידא דמלוה שויוה רבנן כיורש וגבי מיניה, והוה ליה ספק ממונא ולקולא ולא גבי מידי.
<br>רפט. והרשב""א תירץ שכיון שאחריך לא קנה בחיי האשה כלום ועוד שכיון שהאשה יכולה למכור ולאכול לא חשבינן ליה לאחריך כמפסיד.</span>"	בבא בתרא קלט: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תקלח. מה ההלכה ומדוע במי שמת והניח בנים ובנות ונכסים מועטים? 	"במשנה נאמר שלת""ק הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי, אלא לא אפסיד וניזון יחד, אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. הרשב""ם כתב שהלכה כאדמון, דאמרינן בפ' בתרא דכתובות כל מקום שאמר ר""ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו.<br>והתוס' (ד""ה אמר) כתבו שר""ח ה""ג והרי""ף פסקו כרבנן דאדמון משום שסוגיתנו כמותם. ור""ת אומר שאדמון אינו חולק על רבנן. אלא דתמה על התקנה שתקנו בנכסים מועטים אבל מ""מ כרבנן ס""ל."	בבא בתרא קלט: ותוס'		
